Vayedaber

Simple Havroutah

Mena'hoth

Daf 47a

תָּנוּ רַבָּנַן כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת אֵין מְקַדְּשִׁין אֶת הַלֶּחֶם אֶלָּא בִּשְׁחִיטָה

Traduction

§ The Gemara cites further discussion of the two sheep and the two loaves of Shavuot: The Sages taught in a baraita: The two sheep of Shavuot consecrate the two loaves that accompany them only by means of their slaughter.

Rachi non traduit

אין מקדשין את הלחם אלא בשחיטה. טעמא מפ' לקמן:

כֵּיצַד שְׁחָטָן לִשְׁמָן וְזָרַק דָּמָן לִשְׁמָן קָדַשׁ הַלֶּחֶם שְׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְזָרַק דָּמָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם שְׁחָטָן לִשְׁמָן וְזָרַק דָּמָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן הַלֶּחֶם קָדוֹשׁ וְאֵינוֹ קָדוֹשׁ דִּבְרֵי רַבִּי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לְעוֹלָם אֵינוֹ קָדוֹשׁ עַד שֶׁיִּשְׁחוֹט לִשְׁמָן וְיִזְרוֹק דָּמָן לִשְׁמָן

Traduction

How so? If one slaughtered the sheep for their own sake, as the peace offerings that are supposed to be sacrificed on Shavuot, and then the priest sprinkled their blood on the altar for their own sake, then the loaves are consecrated. But if one slaughtered them not for their own sake, and the priest sprinkled their blood not for their own sake, the loaves are not consecrated. If one slaughtered them for their own sake and he sprinkled their blood not for their own sake, the loaves are partially consecrated, but they are not fully consecrated. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: The loaves are never consecrated at all until one slaughters the offerings for their own sake and sprinkles their blood for their own sake.

Rachi non traduit

קדש את הלחם. מותר באכילה:

לא קדש הלחם. ולא תפיס פדיונו בקדושת שתי הלחם אלא בקדושת שאר קדושת הלשכה ובת''כ יליף לה מקרבנו על זבח תודה מגיד שאם נזבח שלא לשם תודה לא קדש לחמו וכבשי עצרת דמקדשי לחם מתודה ואיל נזיר גמרינן:

קדוש ואינו קדוש. מפרש לקמן:

Tossefoth non traduit

עד שישחוט לשמן ויזרוק דמן לשמן. תימה למה לי זריקה הא פ''ק דפסחים (ד' יג:) מסקינן דר' אלעזר בר' שמעון סבר לה כאבוה דאמר כל העומד ליזרק כזרוק דמי ותירץ ריב''א זריקה שלא לשמה גריעה מנשפך דם וקשה דלקמן פ' המנחות והנסכים (מנחות ד' קב.) מוכח דאע''ג דנעשה פסול בזריקה שזרק על מנת לאכול חוץ לזמנן אמר כל העומד ליזרק כזרוק דמי והכי איתא בגמ' התם לא דפיגל בשחיטה ומקשה אבל פיגל בזריקה מאי הכי נמי דמטמא טומאת אוכלין כו' יש לחלק דשלא לשמה עוקר הקרבן ועושהו קרבן אחר אי נמי הכא נמי בעי למימר ויהיה ראוי לזריקה:

מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי

Traduction

The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Yehuda HaNasi, who holds that the slaughtering of the sheep partially consecrates the loaves even without the sprinkling of the blood?

דִּכְתִיב וְאֶת הָאַיִל יַעֲשֶׂה זֶבַח שְׁלָמִים לַה' עַל סַל הַמַּצּוֹת לְמֵימְרָא דִּשְׁחִיטָה מְקַדְּשָׁא

Traduction

The Gemara answers: It is based on the fact that it is written concerning the ram brought by the nazirite when he completes his naziriteship: ''And he shall offer the ram for a sacrifice [zevaḥ] of peace offerings to the Lord, with the basket of unleavened bread'' (Numbers 6:17). Since the verse uses the word zevaḥ, which also means slaughter, and the verse then makes reference to the loaves, that is to say that it is specifically the slaughter that consecrates the loaves that accompany the offering. Similarly, the slaughter of the sheep brought as peace offerings on Shavuot consecrates the accompanying two loaves, as the halakha of the loaves of Shavuot is derived from that of the loaves of the nazirite.

Rachi non traduit

ואת האיל. איל נזיר:

יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות. אלמא זביחת איל מקדשא לסל ומיניה גמרינן לכבשי עצרת:

Tossefoth non traduit

ואת האיל יעשה זבח שלמים. אין לפרש דיליף הכא מדאיתקוש לחמי תודה לשלמי נזיר כדילפינן פרק התודה (לקמן מנחות ד' עח.) שלמיו לרבות שלמי נזיר לעשרה קבין ירושלמיות ושתי הלחם נמי איתקוש ללחמי תודה כדדריש נמי התם מתביאו שכל מה שאתה מביא כזה הא ליתא דא''כ הוה ליה למד מן הלמד ואע''ג דהוה ליה הימנו ודבר אחר איכא למאן דלא ילפינן בסוף איזהו מקומן (זבחים דף נז.) ופ' התודה (לקמן מנחות דף עח.) אלא גלויי מילתא בעלמא הוי וילפינן שפיר ומיהו קשה דא''כ אמאי איצטריך קרא בתודה על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח מלמד שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת הזבח ותו ר' אלעזר בר' שמעון דדריש כל עשיות גבי התודה לא כתיב עשיה וגבי תודה נמי פליג כדאי' פ''ק דפסחים (דף יג:) ובתוספתא דזבחים וי''ל דהוה אמינא מדקרייה רחמנא שלמים דלא מקדשי לחם כי שלמים ונזיר נמי לא סגי בלא קרא כמו גבי תודה משום דקרייה רחמנא שלמים ולר''א בר''ש נמי כיון דגלי קרא בנזיר דבכל עשיות הקידוש תלוי הוא הדין בכולהו:

וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן יַעֲשֶׂה עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּל עֲשִׂיּוֹתָיו

Traduction

The Gemara asks: And what is the reasoning of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who holds that the slaughtering and sprinkling of the blood together consecrate the loaves? The Gemara answers: He derives it from the term: ''He shall offer,'' which he understands to mean that the loaves are not consecrated until the priest performs all of the actions included in the sacrificial rites of that offering, including the sprinkling of the blood.

וְרַבִּי נָמֵי הָכְתִיב יַעֲשֶׂה אִי כְּתִיב זֶבַח יַעֲשֶׂה כִּדְקָאָמְרַתְּ הַשְׁתָּא דִּכְתִיב יַעֲשֶׂה זֶבַח בְּמָה יַעֲשֶׂה בִּזְבִיחָה

Traduction

The Gemara asks: And according to Rabbi Yehuda HaNasi also, isn’t it written: ''He shall offer,'' which indicates that the loaves are consecrated only once the blood has been sprinkled on the altar? The Gemara answers: If it were written: A sacrifice [zevaḥ] he shall offer, it would be as you are saying that he should slaughter it and then perform a further action, i.e., sprinkling the blood, in order to consecrate the loaves. Now that it is written: ''He shall offer the ram for a sacrifice [zevaḥ],'' it should be understood as: By what means should he offer the ram in order to consecrate the loaves? By means of slaughtering [zeviḥa].

Rachi non traduit

אי כתיב זבח יעשה. משמע אע''ג דזבח בעי עשייה אחריתי:

Tossefoth non traduit

במה יעשה בזביחה. תימה דבפ''ק דזבחים (דף ד:) דריש מכאן שינוי בעלים ודריש לכל עשיות נימא דלא כר''א בר''ש וי''ל ודאי שמעי' שפיר תרתי וצ''ע לרבי מנא ליה שינוי בעלים וצ''ע:

וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הָכְתִיב זֶבַח הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַכֹּל מוֹדִים שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיְּהֵא לֶחֶם בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה

Traduction

The Gemara asks: And according to Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, isn’t it written: ''A sacrifice [zevaḥ],'' indicating that slaughtering alone consecrates the loaves? The Gemara answers: He requires that expression for that which Rabbi Yoḥanan says, as Rabbi Yoḥanan says that everyone, including Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, concedes that the loaves must be in existence at the time of the slaughter.

Rachi non traduit

הכל מודים. אפילו לר' אליעזר דאמר זריקה עיקר מודי דצריך שיהא לחם בשעת שחיטה ואי לא הוה בשעת שחיטה לא מקדשא ליה זריקה:

Tossefoth non traduit

שיהא לחם בשעת שחיטה. תימה הא משעת תנופה בעי לחם ואע''ג דלא מעכב ראוי מיהא בעינן ושמא אפי' ראוי לא בעינן ועוד שמא אתא למימר דבשעת שחיטה בעינן שיהא בפנים אע''ג דכשר ביוצא:

מַאי קָדוֹשׁ וְאֵינוֹ קָדוֹשׁ אַבָּיֵי אָמַר קָדוֹשׁ וְאֵינוֹ גָּמוּר רָבָא אָמַר קָדוֹשׁ וְאֵינוֹ נִיתָּר

Traduction

§ The Gemara asks: What is meant by Rabbi Yehuda HaNasi’s statement in the baraita that if one slaughtered the sheep for their own sake and sprinkled their blood not for their own sake, then the loaves are partially consecrated, but they are not fully consecrated? Abaye says: The loaves are consecrated by means of the slaughtering, but their consecration is not complete. Rava says: The loaves are fully consecrated by means of the slaughtering, but they are not thereby permitted to be eaten.

Rachi non traduit

ואינו גמור. מפרש לקמן:

ואינו ניתר. לכהנים:

מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ לְמִיתְפַּס פִּדְיוֹנוֹ לְאַבָּיֵי לָא תָּפֵיס פִּדְיוֹנוֹ לְרָבָא תָּפֵיס פִּדְיוֹנוֹ

Traduction

The Gemara asks: What is the practical difference between them? Everyone concedes that the loaves may not be eaten as a result of this slaughtering. The Gemara answers: The practical difference between them is the ability to transfer sanctity to their redemption money. According to Abaye, who holds that the loaves are not completely consecrated, they do not transfer sanctity to their redemption money if one tries to redeem them for money. According to Rava, who holds that the loaves are completely consecrated, they transfer sanctity to their redemption money.

Rachi non traduit

מאי בינייהו. כלומר כיון דאמר אביי אינו גמור כל שכן דאינו ניתר דהא ממעות תרומת הלשכה בא וזריקת דם לא הואי לשמה דתשתרייא באכילה ואינו גמור דאמר אביי למאי הלכתא:

לאביי לא תפיס פדיונו. בקדושת שתי הלחם ואם רצה משנה המעות לשאר קרבנות צבור:

לרבא. דאמר קדוש גמור תופס פדיונו ויוצא לחולין והא דאמר לקמן (מנחות דף ק:) מנחות אין להם פדיון לאחר שקדשו בכלי:

Tossefoth non traduit

בקונטרס גרס וברוב הספרים נמי גרס הכי לאביי לא תפיס פדיונו לרבא תפיס פדיונו ופי' לאביי לא אלימא קדושתא כולי האי שיהא נפדה וכה''ג איכא קצת פ''ב דבכורות (דף טו:) גבי ולדות בעלי מומין כונסן לכיפה היכי ליעבד ליקרבינהו מכח קדושה דחוייה אתיין ליפרקינהו לא אלימי למיתפס פדיונן והשתא בעי לאביי מאי בינייהו כיון דלרבי לא אלימי קדושתא כל שכן לר''א בר''ש וקשה דלאביי נמי ליבעי אליבא דרבי מה בין שוחטן לשמן לשוחטן שלא לשמן דכ''ש דלא אלים למיתפס פדיונו דהא לר''א בר''ש לא מהני שחיטה מידי ומש''ה לא תפיס פדיונו ותו דבפסחים (דף יג:) משמע איפכא דלרבי לא תפיס ולר''א בר''ש תפיס ולקמן (מנחות דף מח.) נמי לר''א בר''ש פודן בחוץ ושמא ודאי כי אין תנופה וקדושת תנור לא קדיש אלא קדושת פה ומיפריק אבל הכא [דאיכא שחיטה ותנופה ותנור] להכי לא מיפריק וכדפרישית לעיל ופי' הקונט' דפי' לאביי נפדה ולרבא אינו נפדה צ''ע דתחילה פי' לראב''ש אינו קדוש כלל ונפיק לחולין לגמרי ולבסוף פירש וכ''ש לראב''ש ולפירושו (ל''ד) לאביי קדוש טפי דאלים דלא נפיק [לחולין ולראב''ש נפיק לחולין] ויתכן יותר גירסא אחריתי ומיהו גירסת הקונטרס נכונה לאביי תפיס ולרבא לא תפיס והשתא איכא בינייהו במקומות אחרים ודחקינן לאשכוחי הכא מאי בינייהו:

בִּשְׁלָמָא לְרָבָא הַיְינוּ דְּאִיכָּא בֵּין רַבִּי לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אֶלָּא לְאַבָּיֵי מַאי אִיכָּא בֵּין רַבִּי לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן

Traduction

The Gemara asks: Granted, according to Rava, who holds that according to Rabbi Yehuda HaNasi the loaves are completely sanctified, that is the difference between the opinions of Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon. But according to Abaye, what difference is there between the opinions of Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon?

Rachi non traduit

אלא לאביי. דאמר לא תפיס פדיונו:

מאי איכא בין רבי לר' אלעזר. וקדוש דא''ר למאי הלכתא הא לא תפיס פדיונו ולתרוייהו אסור באכילה:

אִיכָּא [בֵּינַיְיהוּ] לְאִיפְּסוֹלֵי בְּיוֹצֵא

Traduction

The Gemara answers: The practical difference between them is with regard to whether the loaves are rendered unfit by means of leaving the Temple courtyard after the slaughtering of the offering. According to Rabbi Yehuda HaNasi, the loaves are rendered unfit if they leave the courtyard. According to Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who holds that the loaves are not consecrated, they are not rendered unfit if they leave the courtyard.

Rachi non traduit

לאיפסולי ביוצא. לרבי דאמר קדוש קצת בשחיטה אם יצא נפסל שאפי' זרקו לשמו נמי אסור באכילה לרבי אלעזר דאמר שחיטה לא מקדשא אין נפסל ביוצא דאינו קדוש אם יצאו בין שחיטה לזריקה ואם אחר כך זרק לשמן כשר. שבוש גמור הוא זה דכל. שכן לרבא כיון דקדשתן שחיטה קדושת הגוף גמורה לא נפיק תו לחולין ובפ''ק דפסחים (דף יג:) נמי אמר הכי לרבי דאמר שני דברים המתירים מעלים זה בלא זה לא נפיק לחולין ור' אלעזר דאמר אינו קדוש פריק להו ונפקי לחולין וכיון דנפקי לחולין ע''י פדייה על כרחך פדיונן נתפס. לפיכך נראה לר' דה''ג ולשון הגון הוא לאביי תפיס פדיונו ולרבא לא תפיס פדיונו לאביי דאמר אינו גמור עדיין לא חלה עליו קדושת הגוף גמורה ואכתי שייך ביה פדיון ונהי דקדישתיה שחיטה במקצת דלא נפיק לחולין ומיהו אכתי מחוסר גמר קדושה ושייך ביה קדושת דמים לתפוס פדיונו בקדושה לרבא דאמר קדוש גמור קדושת הגוף לא שייך ביה פדיון ואם התפיס מעות בפדיונו אינן נתפסין דכיון דאינו יוצא מקדושה כלל איזו קדושה תחול בפדיונו:

בשלמא לרבא. דאמר לרבי לאו בני פדיון נינהו דאקדשינהו שחיטתה:

היינו דאיכא בין רבי לר' אלעזר. דלר' אלעזר אינו קדוש כלל קדושת הגוף אלא קדושת דמים שניקח מתרומת הלשכה ונפיק לחולין ותפיס פדיונו ככל קדושת דמים:

אלא לאביי. דאמר לרבי נמי תפיס פדיונו וכל שכן לר' אלעזר מאי איכא בין רבי לר' אלעזר:

איכא בינייהו לאיפסולי ביוצא. לרבי מיפסל ביוצא אם יצא לא יהא כשר לשחוט עליו כבשים אחרים לר' אלעזר לא מיפסיל ביוצא שלא ירדה לה קדושת הגוף אלא קדושת דמים ואין יוצא פוסל בה וכשרין לשחוט עליה כבשים אחרים וזה שפירשתי תחילה שבוש גמור הוא כדפרישנא לעיל:

בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מֵרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁשְּׁחָטָן לִשְׁמָן וְזָרַק דָּמָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן אוֹתוֹ הַלֶּחֶם מַהוּ בַּאֲכִילָה

Traduction

§ The Gemara continues the discussion of the dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, concerning the consecration of the two loaves by means of the slaughter and sprinkling of the blood of the sheep of Shavuot. Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak raised a dilemma before Rabbi Ḥiyya bar Abba: In the case of a communal peace offering of two sheep that accompany the two loaves on Shavuot that one slaughtered for their sake but the priest sprinkled their blood not for their sake, concerning those accompanying loaves, what is the halakha with regard to eating them?

אַלִּיבָּא דְּמַאן אִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הָאָמַר זְרִיקָה הִיא דִּמְקַדְּשָׁא אִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי בֵּין לְאַבָּיֵי בֵּין לְרָבָא קָדוֹשׁ וְאֵינוֹ נִיתָּר הוּא

Traduction

The Gemara asks: In accordance with whose opinion was this dilemma raised? If it was raised in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, doesn’t he say that it is the sprinkling of the blood that consecrates the loaves? Consequently, if the blood was not properly sprinkled, it is clear that the loves are unfit and may not be eaten. And if it was raised in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, both according to the opinion of Abaye and according to that of Rava, Rabbi Yehuda HaNasi holds that the loaves are consecrated but are not permitted to be eaten.

Rachi non traduit

האמר זריקה מקדשא. והאי אפילו קדוש לא הוי כל שכן דאסור באכילה:

בין לאביי בין לרבא קדוש ואינו ניתר. דכיון דאמר אביי אינו גמור כל שכן דאינו ניתר:

אֶלָּא אַלִּיבָּא דְּהַאי תַּנָּא דְּתָנֵי אֲבוּהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא שְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁיָּצְאוּ בֵּין שְׁחִיטָה לִזְרִיקָה וְזָרַק דָּמָן שֶׁל כְּבָשִׂים חוּץ לִזְמַנָּן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵין בַּלֶּחֶם מִשּׁוּם פִּיגּוּל רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר יֵשׁ בַּלֶּחֶם מִשּׁוּם פִּיגּוּל

Traduction

The Gemara responds: Rather, one must say that the question was asked in accordance with the opinion of this following tanna. As the father of Rabbi Yirmeya bar Abba teaches in a baraita: In a case where the two loaves left the Temple courtyard between the slaughtering of the offering and the sprinkling of its blood, and then the priest sprinkled the blood of the sheep with the intent that their meat would be eaten beyond their designated time, the sheep are rendered piggul. With regard to the loaves, Rabbi Eliezer says: The loaves do not become prohibited due to the prohibition of piggul. Rabbi Akiva says: The loaves do become prohibited due to the prohibition of piggul.

Rachi non traduit

חוץ לזמנו. כלומר על מנת לאכול מן הכבשים חוץ לזמנו:

אָמַר רַב שֵׁשֶׁת הָנֵי תַּנָּאֵי כְּרַבִּי סְבִירָא לְהוּ דְּאָמַר שְׁחִיטָה מְקַדְּשָׁא

Traduction

Rav Sheshet said: These tanna’im, Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva, both hold in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who said: The slaughtering consecrates the loaves by itself. Consequently, if the loaves are taken out of the Temple courtyard after the sheep are slaughtered, the loaves become disqualified.

Rachi non traduit

הני תנאי. ר' אליעזר ור' עקיבא:

שחיטה מקדשא. ואהני בהו פסול יוצא:

מִיהוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר אֵין זְרִיקָה מוֹעֶלֶת לַיּוֹצֵא וְרַבִּי עֲקִיבָא לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר זְרִיקָה מוֹעֶלֶת לַיּוֹצֵא

Traduction

But they disagree as to the following: Rabbi Eliezer conforms to his line of reasoning, as Rabbi Eliezer says that sprinkling the blood is not effective with regard to offerings that left the Temple courtyard. Since the loaves left the courtyard before the sprinkling of the blood, the intent of the priest while sprinkling the blood that the offering be eaten outside of its designated time does not render the loaves piggul. And Rabbi Akiva conforms to his line of reasoning, as Rabbi Akiva says that sprinkling the blood is effective with regard to offerings that left the Temple courtyard. Therefore, the intent of the priest while sprinkling the blood that the offering be eaten outside of its designated time renders the loaves piggul, even though they left the courtyard.

Rachi non traduit

אין זריקה מועלת ליוצא. הלכך לא קבעתיה ללחם בפיגול דהא כבר פסול הוא ואמר בפ''ק (לעיל מנחות דף יב.) אין פיגול במקום פסול:

זריקה מועלת ליוצא. דפסול מחמת דבר אחר הוא כדמפרש בשילהי פ''ק (שם):

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source